הגהות אמרי ברוך על שלחן ערוך חושן משפט רצ״ד

מהדורה: שולחן ערוך, חושן משפט; לבוב (למברג), 1898

מקור שולחן ערוך, חושן משפט רצ״ד
1 הכופר בפקדון או שטוען נגנב. ובו ו סעיפים: תבעו הפקדון וכפר בו מיד נעשה עליו גזלן וחייב באונסים ופסול לעדות ולשבועה בד"א שיש עדים שבשעה שכפר בו היה ברשותו אבל אם אין עדים לא שמא נאבד ממנו ואמר אכפור בו ואדחנו עד שאמצאנו ואחזירנו לו:
2 לא כפר בו אלא טען נגנב או נאבד אם אמר שאירע הדבר במקום שיש עדים מצויים יביא ראיה בעדים לדבריו ויפטר אפי' משבועה ואם לא יביא עדים לדבריו ישלם ואם הוא במקום שאין עדים מצויים ישבע שהוא כדבריו ומגלגלין עליו בשבועתו שלא פשע בשמירתו אלא ששמרו כדרך השומרים ושלא שלח בו יד קודם לכן שאם שלח בו יד קודם לכן ליהנות ממנו נתחייב אפי' נאנס: הגה וי"א דאפי' איכא עדים שנגנב או נאבד צריך לישבע שלא פשע ומגלגלין עליו שלא שלח בה יד אבל אי איכא עדים שלא פשע א"צ לישבע שלא שלח בה יד טור בשם הירושלמי והרא"ש ורמב"ם בפ' ו' דשאלה:
3 זה שאמרנו שבמקום שיש עדים מצויים אם לא הביא עדים שיעידו כדבריו ישלם ה"מ במידי דשלטא ביה עינא כגון מעביר חבית בשוק וכיוצא בו אבל מילתא דעביד דמתרמי דלא שלטא ביה עינא כגון מאן דנקט חפצא בידיה דאפשר שאע"פ שרבים מצויים שם ליתרע אונסא ולא ירגישו בו בני אדם דינו כמקו' שאין עדים מצויים:
4 מי שהפקידו אצלו גלימא וטוען שנאנסה והביא עדים שנאנס לו גלימא אע"פ שלא ידעו אם היתה גלימת המפקיד פטור כיון שאילו היתה גלימא בידו ומפקיד אומר לא זו היא ונפקד אומר זו היא נאמן בשבועת היסת ואם המפקיד אומר שמא והנפקד אומר ברי אפילו היסת ליכא והכא כיון דמפקיד לא ידע האי גלימא דאיתניס אי דידיה היא או לא נפקד מהימן:
5 אם התנה הנפקד שיהא פטור משבועה תנאו קיים:
6 נגנב הפקדון באונס ואח"כ הוכר הגנב אחד שומר שכר ואחד שומר חנם עושה דין עם הגנב ואינו נשבע קדם ונשבע ואח"כ הוכר הגנב אם ש"ח הוא רצה עומד בשבועתו רצה עושה דין עם הגנב ואם ש"ש הוא עושה עמו דין: הגה ראובן המציא חוב בטוח לשמעון וקבל שכר על הסרסרות ואח"כ נתקלקל החוב וצריכין להשתדל עם השר בעד החוב ושמעון רוצה שראובן יטריח אותה טירחא הואיל וקבל שכר מן החוב י"א דהדין עם שמעון דומיא דהוכר הגנב ת"ה סי' שכ"ד:
פירוש הגהות אמרי ברוך על שלחן ערוך חושן משפט רצ״ד
1 ש"ך ו' ובזה ניחא דל"ק מה שהקשה הב"ח על הרמב"ם. נ"ב שיש לעיין דאפשר לומר דבכה"ג שהלוה טוען דהמשכון שלו היה שוה ג' דינרין ולפ"ד המלוה לא היה שוה רק שקל יכול הלוה לומר מתוך דבריך אלו הרי יש לי טענת ברי כנגדן שהגלימא שנשרפה בעדים לא היתה שלי דהא גלימא שלי היתה שוה ג' דינרין ואתה אומר שהגלימא שנשרפה לפני עדים לא היתה שוה רק שקל והרמ"ה מיירי היכא שהנפקד טוען שמא כמבואר בטור עוד צע"ג לפ"ד הרמ"ה דא"כ כל שומר שנותן עיניו על הפקדון יכול לעשות בערמה לגרום שיהי' נאבד כלי כעין כלי הפקדון בפני עדים ועל הפסד הכלי שיתן לאיבוד לא יחוש כי יחזיק כנגדו הפקדון שנותן בו עיניו וע"כ נוח לו בהפסד הכלי שמאבד: אמנם דברי הרמ"ה מורים שלא אמר דינא רק היכא שידוע בודאי שנאבד באונס שלא בגרם פשיעות הנפקד דבכה"ג ליכא למחשדי' יש ליישב קושי' הב"ח תירוצו של רבא שיש עדים שנשרפה ע"כ מיירי בפשיעה לשיטת הפוסקים דמלוה על המשכון אינו חייב באונסים וכיון שפשע יש לחוש שמא מחמת שנתן עיניו על המשכון גרם שריפות גלימא שלו שלא היה שוה רק דבר מועט והיה נוח לו בהפסד זה למען ישאר לו המשכון שעינו עליו וכמ"ש הרמב"ם בפ' שבועות הדיינים המשנה המלוה על המשכון דאפי' אמר לבעל המשכון חשוב לי ביותר ממה שאתה טוען שהיה שוה לפי שתאמר שמא עיניו נתן בו: